קַרְיָאטִידוֹת

אֵלּוּ וְאֵלּוּ אָכְלוּ בֹּסֶר

וְשִׁנֵּי בָּנוֹת תִּקְהֶינָה 

כִּי אֵין מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם,

אוֹ מַיִם חַיִּים בַּשֶּׁבִי

גַּם לֹא צַעַד יָחֵף בְּחוֹף אֵין סוֹף, 

(יָצָאתִי, אִמָּא, אֶחְזֹר עוֹד שָׁעָה) 

הָעֶרֶב מַכְתִּים בְּקִנָּמוֹן

אֶת שְׂדוֹת הַחִטָּה

בֶּגֶד הַיָּם מַטְבִיעַ עַצְמוֹ

עַל הָעוֹר הַנִּשְׁזָף 

אֵין 

יֵשׁ רַק קוֹלוֹת שְׁתִיקָתָן הַצּוֹעֲקִים

מִפִּי אִמָּא וְהָאֲדָמָה:

מֵרֶגַע שֶׁזְּרַעְתֶּם חֶרֶב

מִישֶׁהוּ פֹּה כְּבָר יִקָּצֵר בְּדִמְעָה

כשהיתי בת שש-עשרה ושמעתי את לוּ ריד שר: "you're going to reap just what you sow", הרגשתי שהוא מזהיר אותי ממשהו, אבל גם מבטיח לי שאם רק אקפיד על המצרכים אמצא את עצמי אוכלת תמיד רק את הדייסה המוקפדת שבישלתי.

השבוע חשבתי על איך כחלק מחברה לפעמים אנחנו משלמים מחיר, אפילו כבד, על מעשיהם של אחרים או על תהליכים גדולים מאיתנו, כלומר, אוכלים דייסה בעייתית שמישהו אחר בישל. 

מה זה אומר על האחריות שלנו כלפי הפרט האקראי שמשלם עבור כולנו מחיר? שמשלמת?

והאם (אני ממש מקווה) יש בנו חלק, שלא משנה מה קורה, רק אנחנו אחראים לפרשנות שלו ומכאן לטעמו כשהוא מוגש לנו?

---

פרט מידע לא שימוש

קַרְיָאטִידוֹת - נשים יווניות שנקלעו במאה החמישית לפני הספירה לסיכסוך גדול מהן וקיבלו עונש ראווה - לשאת לנצח מקדש על ראשיהן, כשכל מה שהן רצו, אני די בטוחה, הוא לחיות בשלווה ולגדל את ילדיהן.

ומעניין לעניין, באותו עניין, נשים שנחשבו למכשפות (בעיקר נשים שלא התיישרו עם הנורמה הדתית) הועלו חיש על המוקד, כלומר, נקשרו לכסא והועלו באש. מטעמים פרקטיים המכשפות לכאורה, נתבקשו להביא לארוע מהבית כסא משלהן. כי זה דבר אחד להילחם במכשפות אבל דבר אחר לגמרי להתחיל לבזבז על זה עכשיו גם כסאות.

או כמו שטוני מוריסון האגדית אמרה:

"The fear that when women are loose, anything could happen."

https://whyy.org/episodes/toni-morrison/