קוּשִׁיּוֹת

אסף אומר שאי אפשר לעשות סדר השנה. אף אחד לא שואל לָמָּה.

אפרת חושבת על הקרפיונים שמוטלים אצלה במקרר, אבל היא לא פוצה פה.

מירה אומרת שזו תקופה של שאלות, אז אולי נתאסף ונשאל אותן יחד.

בליל הסדר אנחנו מתיישבים בסלון עם צלחת פיצוחים, כמו בכל הלילות, ושואלים.

נאור שואל את מיכל:

כשראית את מפל התנור ובכית מהתרגשות, את חושבת שהוא הרגיש?

איציק שואל מי זה ״הוא״ וכולם תוקעים בו מבט מזלזל.

מיכל מפסקת קליפת פיסטוק ושואלת:

אתם חושבים שרגש הוא תמיד רצון לְמַשֶּׁהוּ?

נהוראי, שתמר עזבה אותו בחורף ומאז הוא לא מוריד את הכובע צמר שהיא סרגה לו שואל:

האם אפשר לשמוח באהבה בלי לממש אותה?

כולם משפילים מבט.

תמר, שבאה עם החבר החדש שלה יותם, שואלת:

נראה לכם שזוגיות היא הזדמנות לחיות מחדש מצב שפעם נחלצנו ממנו בקושי?

יותם משפשף את ירכיו ושואל:

אז איך חוצצים בין מי שפגע בנו, לבין החשש להיפגע משאר האנושות?

אסף שולח רגליים קדימה ואוחז את מרפקיו מעל ראשו:

נראה לכם שיש חוּצָנִים שמסתכלים על הכסילות שלנו, כמו שאנחנו מביטים בחרק המתעופף הישר אל מותו בלהבה?

נדב אומר: אני זה לא היא.

כולם צועקים עליו שזו לא שאלה. הוא עונה שהוא יודע.

הקרח בכוס שלי כבר דק ושקוף, כמו נייר-מים:

אתם חושבים שאפשר לראות את העולם בכל יום בפעם הראשונה?

חלק אומרים שכן וחלק אומרים שלא.

ריקי שואלת אם הזמן עובד נגדנו או בעדנו?

כולנו מבינים את השאלה ומתחילים לשיר בקול את הו סיסטר של דילן, כמו ששרנו אז על שפת הכינרת, לפני המלחמה - Time is an ocean but it ends at the shore

אחר כך אנחנו שרים גם את חד גדיא, כי בכל זאת זה ערב פסח וכי אנחנו מבינים את הגדי.

כמו אסימון או ביגלה יש דברים שקורים סביב העדרם.

כמה חור יש בחורין? אולי חופש אמיתי הוא שלווה מול העדר? אי תלות בדבר? 

---

פרט מידע לא שימוש

למה חרקים נמשכים אל האור?

החוקר פיליפ קלהאן גילה בשנות ה 70 שהפרומונים שמשחררת נקבת העש פולטים קרינת אינפרא אדום, כך שהזכרים המבולבלים נמשכים למקור אור כי הם חושבים שזו הזמנה לדייט.

לפי השערה אחרת החרקים לאו דוקא נמשכים לאור אלא, כמו כולנו, למקור חום.